עריכת תוכן – עשרה דגשים מיוחדים:

הרצל ובלפור חקק

נכתב ע"י הרצל ובלפור חקק

במאמר הראשון פירטנו עקרונות בסיסיים של עריכת טקסט.

דגשים מיוחדים בעריכת תוכן:

.

עריכת תוכן - 10 דגשים
עריכת תוכן – 10 דגשים
  1. תאריכים: מומלץ לכתוב תאריכים בצורה מלאה. כך למשל: 26 באפריל 1948, י"ז בניסן תש"ח. בציון תאריך בחודש יש לנקוט במספר הסידורי: שניים בחשוון, אחד במאי, עשרה בטבת, תשעה באב (ולא תשיעי באב). מוטב לשמור על אחידות ועל עקביות.
  2. פעם הוא לשון נקבה: יש להבחין ש"פעם" לשון נקבה והריבוי הוא  "פעמים". לכן: ארבע פעמים, תשע פעמים (ולא לנקוט לשון זכר, כפי שנוהגים לפעמים).                                                            אך כנגד זאת, השימוש בצירוף "פי….", הוא בלשון זכר: פי חמישה, פי תשעה, פי עשרה. אין לנקוט כאן לשון נקבה.
  3. מִספָּרים: כשאנו מציינים מספר סתמי, משתמשים בלשון נקבה. בתוך טקסט עדיף לרשום מספר באותיות ממש. בית מספר חמש. רמזור מספר תשע. שיר מספר שבע. מועמד מספר שתים עשרה. כלומר: המספר הוא סתמי והכלל הוא שמשתמשים בלשון נקבה.
  4. מִספָּרים בתוך משפט/ פסקה: יש לכתוב מספרים מימין לשמאל: הוא כיהן כמנהל כללי בין השנים 1987-1982 ( ולא 1982-1987). וכן: הוא חי בין השנים 1992-1904.
  5. ראשי תיבות: בעריכה של חומר כתוב, יש להקפיד לנַפּות ראשי תיבות, ולכתוב בצורה מלאה. על יד, או: על ידי, ולא ע"י. ארצות הברית ולא ארה"ב. בית הדין ולא ביה"ד. מסוק קרב ולא מסק"ר. אנשי שלומנו ולא אנ"ש.בית הספר ולא ביה"ס. חטיבה עליונה ולא חט"ע. וכך הלאה.
  6. כותרות בטקסט: העורך צריך להקפיד שניסוח הכותרות וסידורן יקל על הקורא להבין את מבנה החומר הכתוב. עליו לבחון את מִספּור הכותרות, את הניסוח הלשוני ואת גודל האותיות. כדי להקל על הקורא רצוי שאם הכותרות הראשיות מנוסחות באותיות, כותרות המשנה יסומנו במספרים (או ההיפך). רצוי לא להרבות בתת כותרות, כי זה מכביד על הקורא. כשיש מיעוט של כותרות, ניתן גם לעצב כותרות ראשיות ומשניות באותיות בגודל שונה, ואז גם אין צורך במספור הכותרות.
  7. פעלים ומילות היחס המתאימות להם: אם משתמשים במשפט בפעלים שונים יש לבחון מה מילת היחס המתאימה לכל פועל. כך יש לכתוב: הוא שָמר על הילד ופינק אותו, ולא: הוא שמר ופינק את הילד.. הוא לימד את התלמידים ונזף בהם שלא הכינו שיעורי בית. ולא: הוא לימד ונזף את התלמידים. הקפידו תמיד לבחון מה מילת היחס המתאימה לכל פועל. יש שיבושים נפוצים בבחירת מילת היחס המתאימה לפועל, שרצוי להיות מודע להם:  אחראי לאירוע (ולא אחראי בעד), אֵחר לרכבת (ולא:אֵחר את),  ניגן בכינור (ולא:ניגן על), נקט את הצעדים הנדרשים (ולא: נקט ב…).
  8. ש' הזיקה: רבים נוהגים להשמיט את ש' הזיקה, ויש להקפיד עליה. הוא ביקש להקים עמותה, שבה ניתן יהיה לקדם את חיזוק הלשון העברית, ולא: הוא ביקש להקים עמותה, בה יהיה ניתן לקדם את חיזוק הלשון העברית.
  9. שרשרת סמיכויות: יש הנוהגים להשתמש בשרשרת סמיכויות, ולא פעם הסרבול מקשה על הקורא. בעריכה מוטב לנקוט לשון בהירה. מוטב: תערוכת הציורים של אמני ישראל, ולא: תערוכת ציורי אמני ישראל. וכן: התקציבים של האגפים בעיריית חיפה, ולא: תקציבי אגפי עיריית חיפה.

התאמת הנשוא לנושא: עורך צריך לבדוק היטב בכל משפט אם יש התאמה בין הנושא לנשוא. לא פעם הכותב שוכח במה פתח את המשפט,                 והנושא אינו מתאים לנשוא. קושי מיוחד קיים כשמופיע צירוף סמיכות ויש התוהים לא פעם האם הנשוא צריך להתאים לסומך או לנסמך. יש לומר:         תזמורת הנגנים ניגנה את מחול האש, ולא תזמורת הנגנים ניגנו את מחול האש. התזמורת מופיעה כאן כישות אחרת, היא הנסמך והנשוא מתאים לה.         אך נאמר:  רוב האנשים התנגדו למינוי זה, ולא: רוב האנשים התנגד למינוי זה. הנשוא "התנגדו" מתאים לסומך "האנשים". מה הכלל? הכלל הוא             שבדרך כלל מתאים הנשוא במין ובמספר לנסמך. אך במקרה של "רוב", זהו נסמך המציין כמות של הסומך, ולכן הנשוא מתאים במין ובמספר                 לסומך: רוב האנשים הצליחו. וכך נאמר: מרבית המשוררים כתבו על אהבה, מספר סופרים כתבו על מסעות בעולם, וכך הלאה.

 

השאר תגובה

צרו איתנו קשר

פוסטים נוספים